על שמשות ורעמים

(קליק)

יום כזה
שהשמש הופיעה לחצי שעה בבוקר השכם ונעלמה
קראה לעננים שיבואו .
יום כזה
שהגשם שטף את הכביסה ששכחתי להוריד
את הפרחים בגינה ששכחתי להשקות
את הצעצועים שנשארו בחוץ ושכחתי לאסוף 
ואת הפצעים הישנים והצלקות, 
אלה ששכחתי כבר לחבוש ולהגן עליהם. 

יום כזה 
שרעם בודד הרעיד את השמשות 
הזכיר רעמים מימים אחרים. 

יום כזה 
של דווקא.
שקערת המוצצים, ומגירת החיתולים 
הגרביים הננסיות, וריח הכביסה התינוקית
הציפו את כל העצבובים הישנים שלי , 
והמקומות הריקים והחסרים עלו על גדותם מאהבה, 
יום כזה, 
שהשנים הארוכות של ה"אין" שלי קפצו עלי פתאום מעבר לפינה.