יום חמישי, 31 במרץ 2011

על הגיון פשוט ואחים

להפנמת המסר - קליק

טולוז שלי עובר ימים לא קלים.
גיל חמישה לשנתיים והאח החדש שלו מוציאים ממנו צדדים שטרם נראו באיזורינו, הכוללים הטחת ראשו הקטן ברצפות, קריאות מחאה ויללות בלתי פוסקות, ובמקרים קיצוניים גם בכי תמרורים.
כל אלה הם בסדר כשהם מגיעים במופעים בודדים פה ושם, אבל כשהילד על מצב אוטומטי, ההתנהלות כולה הופכת מתישה קמעה.
אבל התרגלנו.
בימים האחרונים, נוסף לעיל צירוף המילים "לא רוצה".
ובאופן כללי - "לא".
- טולוז, רוצה קציצות ? לא רוצה.
- בוא נלבש מכנסיים ! לא רוצה.
- בוא נחליף את החיתול הזה. לא רוצה.
- רוצה לשמוע דיסק ? רוצה !
גלורי הללויה. אני לוחצת על הפליי בסיפוק של אמא אדמה.
עם הצלילים הראשונים בא קול מחאה : "לא את זה. אחר. "
בסדר מופתי ובצייתנות ראויה, החלפתי מייד את הפלייליסט.

באחד הבקרים האחרונים שמתי לי למטרה לקרב לבבות בין שני חתלתולי הצמרת.
לאחר שוידאתי שאין גורמים מסכלים והתכשיט במצב נוח עד גלי, הבאתי את שוברט איתי לחדר המשחקים.
-טולוז, תראה את מי הבאתי , את שוברט ! תראה איך הוא מסתכל עליך !
התעלמות מוחלטת. לא מלח ולא פלפל.
-טולוז, רוצה לחבק את שוברט ?
קול נהמה שקטה.
ודממה דקה.
בצעד אמיץ קירבתי את שוברט לאחיו הגדול . הסתכל עלי התמרורן הקטן במבט מזרה אימה ואמר "לא רוצה סוברט" (ס=ש). "למה, בובי ?" שאלתי במתיקות , "זה אח שלך , הוא אוהב אותך "
"לא רוצה אח סלך" , הבהיר לי בני בכורי.

כשמסבירים , אני מבינה.